מבטיחים, אבל לא עושים.

איך נצליח לבצע את מה שהבטחנו לעצמנו שנעשה

לפני כמה ימים נחשפתי לבעיה מתמטית קלה, שהציתה אצלי הבנה חשובה.

אחלוק איתכם היום את למה אנשים לא עושים את מה שהבטיחו: שיחות ללקוחות כדי לגייס אותם, לשפצר קו"ח כדי להחליף עבודה, ואפילו לשנות תזונה..

14 צפרדעים יושבות על ענף בקצה הנהר, שלוש מהן מחליטות לקפוץ למים חזרה. כמה צפרדעים יישארו על העץ?

התשובה: 14.

כששאלתי את לקוחותיי, את התשובה רובם אמרו 11. שתיאורטית זה נכון, מעשית, יש הבדל גדול בין להחליט לבין לעשות. כמה מאיתנו יודעים שזה שהחלטתי היום לעשות סדר בתיקיות במשרד, עוד לא אומר שאעשה זאת בפועל.

מכירים את זה?

זה הפער בין החלטה לביצוע. ערכו ניסוי עם חולי לב ולקיחת התרופות שהן מצילות חיים. בדקו כמה מהאנשים לוקחים אחרי שנה את התרופות שהם מבינים שבלעדיהן, הם עלולים למות.

בסה"כ 53% לוקחים אותן בקביעות יומיומית, ממלאים את המלאי רגע לפני שהם נשארים בלי כדורים.

איך יכול להיות, שלמרות שהם מבינים בוודאות (זה נבדק), הם עדיין לא עושים זאת?

השאלה עניינה מאוד את רוברט קיגן וליסה לאהי, והם גילו שיש בנו חסינות לשינוי. שישנם שני כוחות שפועלים עלינו במקביל, אחד הרצון לשינוי והשני המעצור שעוצר אותנו מלעשות את השינוי.

כששאלו בניסוי למה בעצם לא לקחת את התרופות? התשובות הנפוצות היו:
לא יודע; אני עסוק; משהו הסיח את דעתי ועוד כאלה תשובות דומות, שמרמזות שהחסינות עובדת.

לפני זמן מה, הגיעה אלי בחורה עם רצון להגדיל את מספר המטופלים בקליניקה שלה, אחת המשימות היתה להרים טלפונים לקולגות ולספר להם שפתחה קליניקה והיא מעוניינת בעוד עבודה והפניות, בנוסף לפנות לכל מיני מרכזים כדי שיפנו גם הם עבודה.

בפועל זה לא קרה, למרות שהבינה את החשיבות. כששאלתי אותה "מה הדאגה הגדולה ביותר שלך, כשהקליניקה תתמלא?", היא ענתה אם היא לא תתמלא, אני בבעיה כלכלית חמורה. "זה לא מה ששאלתי" עניתי לה. היא כל כך מתורגלת בלענות על שאלה ההפוכה של מה יקרה אם הקליניקה לא תתמלא, שהיא פשוט ענתה עליה.

"מה הדאגה הגדולה ביותר שלך, כשתתמלא הקליניקה, כשתתקשרי לכל האנשים האלה שיעניקו לך עבודה?"

בלי לחשוב, היא ענתה "שלא יהיה לי זמן לעצמי", היא ענתה.

בבת אחת נחשפה התוכנית הסודית שלה, להגן על הזמן הפרטי שלה. כמי שניהלה בית ומשפחה, הגדלת המשרה בקליניקה, הייתה עלולה ליצור עומס והרבה פחות זמן. עכשיו אחרי שעלינו על הדאגה שלה, ניתן לשנות את המיינדסט שלה והאמונה שלה. אפשר לנהל קליניקה מלאה ועדיין שיישאר זמן פרטי, רק כדאי לתכנן את זה.

דוגמה נוספת, היא כששאלו מישהו מהמחקר עם חולי הלב, את השאלה "מה הדאגה הגדולה ביותר שלך אם תיקח את התרופות בצורה קבועה בכל יום" הוא ענה "אני ארגיש כמו זקן וחולה. אני בן 58 בשיא כוחי, זה ממש לא אני להיות עם רגל אחת בקבר".

החשיפה מאפשרת לנו לטפל בצורה טובה, בהגנה שנבנתה ובחסינות לשינוי שנוצרה, כדי לבצע שינוי.

אז מה הדאגה הגדולה ביותר שלך לשינוי שרצית לבצע? האם אתה מוכן לצלול לעומק האמת?

אני כאן לעזור לחשוף ולמצוא אסטרטגיות התנהלות חדשות שיבטיחו לך את השינוי הרצוי.

בהצלחה

עידית