עכשיו זה הזמן שלך! יש לך שאלה? אנא מלאו פרטיכם בטופס ונשוב אליכם בהקדם

משך הזמן הממוצע לקריאת המאמר: 5 דקות

התנהלות טובה תחת לחץ, מחייבת אותנו להכרות עם מערכת ההפעלה האישית שלנו

שרון היא מנהלת בכירה בחברת סטארטאפ, יש לה שני ילדים בבית ספר אחד ביסודי והשני לומד בחטיבת ביניים. היא, כמו רבים מחבריה לעבודה, שרדה את משבר הקורונה, עבדה ותפקדה, התרוצצה בין הזום של הילדים לזום שלה, בין ישיבות צוות לישיבות ועד. היה מורכב, מתיש וקשה. היא שייכת לשורדים, היא המשיכה לעבוד, אבל התחילה להרגיש שחיקה וחוסר חשק.
כשהיא הגיע אליי לתהליך ליווי עדיין המניות חגגו והאופציות כיכבו בהייטק.

המשבר המסתמן ואי הוודאות הנוכחית, גורמים לה להרגיש במלוא העוצמה את העומס שהצטבר במהלך השנתיים כמעט שלוש האחרונות, והייאוש שהתחיל להתגנב לקולה הטריד אותי.
כשהיא סיפרה לי על סגנון הניהול שלה היה ניתן לשים לב לשינוי העדין שהוא עבר בתקופה האחרונה. שמתי לב שקרה משהו, מהחשש שהדברים יצאו משליטה. הלחץ של ההנהלה לתוצאות, הוביל אותה לבדוק את תהליכי העבודה של הצוות. היא גילתה שיש דברים לעשות אחרת. בימים כתיקונם זה היה הדבר הנכון לעשות, אך היא הייתה בלחץ גבוה מאוד והחלה לרדת לבדיקה דקדקנית של העשייה היומית של העובדים שלה (מיקרומנג'מנט), זאת על מנת למנוע טעויות.

הדיוקים וההארות הבלתי פוסקות, של איך כדאי לעשות את הדברים, גרמו לאווירה לא טובה בצוות. והתוצאות של האווירה הובילו לירידה נוספת בתפוקות, מה שהכניס עוד יותר סטרס. הצוות שהתרגל להיות עצמאי בשטח ולספק את התוצאות הרצויות, התחיל להרגיש במעקב, מה שגרם להם לאבד אימון בה כמנהלת. ויצר מעגל קסמים. שרון  לא סמכה על הצוות שהפסיק לסמוך עליה והאמון שפעם היה נעלם, ואיתו התגברות של עוד מתח.
שרון הרגישה לבד במערכת, מנהלים מעליה שרוצים עוד ועוד, וצוות שעושה פחות ופחות.

בקיצור המתח עלה ועלה והייאוש נעשה פחות נוח.

מה עשינו?

 נתתי לשרון דוגמה על מחשבים, שאלתי אותה: אם המחשב שלך היה מגיע למקסימום היכולת שלו, מה היית עושה? התשובה שלה הייתה: "משדרגת את מערכת ההפעלה".  זה מה שנעשה, עניתי.

לנו כבני אדם יש שלוש מערכות הפעלה, מערכת הפעלה היא המערכת שאחראית על מי לוקח פיקוד ומנהל את הסיטואציה. אצלנו בני האדם מערכת הפעלה מגולמת ע"י דמויות (יותר קל להתייחס לזה באופן הזה)  הגוף (דמות ילדית) המיינד (דמות בוגרת) והרגש (דמות המגנה). ברוב המקרים התחושות והרגשות השליליים שמופיעים הם הסימן שהמערכת שלנו נמצאת בoverload בהצפה ועומס, ואז המחשבות מתחילות לעבוד "למה אני צריכה את זה" ; "במה זה מועיל";  "אולי כדאי ללכת" ועוד מחשבות מסוגים שונים, בניחוח דומה למה שהדגמתי. ואז הגוף מתחיל להגיב לזה, הוא חסר אנרגיה עייף לעתים מותש ממש, לעתים מערכת החיסון נחלשת מה שעלול לאפשר לווירוסים לחגוג. צינון, קורונה סתם כאב ראש😊 או מיגרנה. כל אלה הם סימנים ללחץ ושחיקה.

הדבר המעניין הוא שכשהלחץ עולה, מערכת ההפעלה שלנו עוברת למצב של הישרדות ושם קורה דבר מופלא ויצירתי, נכנסות לתמונה "דמויות" (להלן מערכת הפעלה ) שמנהלות את ההצגה בשעת חירום. אני אזכיר היום שלוש מרכזיות שהופיעו במלוא הדרן אצל שרון. (כפי שפורסם Harvard Business Review ע"י טוני שוורץ ושות').

הדמות הילדית (גוף), הדמות המגנה (רגש) והדמות הבוגרת (מיינד). הבעיה המרכזית היא שהן אינן מחליטות מי פועלת עכשיו דרך הדרישות במציאות, אלא בהתאם לברירת מחדל הקיימת במערכת האישית.

הדמות הילדית 

זו נוצרת ממש בלידה שלנו והיא חסרת אונים, אין לה משאבי התמודדות רבים והיא מאוימת בקלות יחסית לדמויות האחרות. היא גם הסקרנית, שובבה ומלא בקסם אישי. כילדים אנחנו לעתים קרובות חסרי אונים ונתמכים ע"י אחרים שיטפלו בנו. ככל שאנחנו מפתחים יותר מודעות, יכולת ועצמאות הדמות הילדית חווה את החוסר אונים והפגיעות כמשהו בלתי נסבל. וכאקט של התמודדות עם האיומים החיצוניים נוצרת דמות חדשה של המגנה.

הדמות המגנה 

זוהי הדמות שמנהלת הרבה מההצגות שלנו בעולם שבו אנחנו חיים. יש לה תפקיד חשוב מאוד להגן עלינו. היא מופיעה לא רק כשאנחנו מאוימים כאקט תגובה של fight or flight אלא הופכת להיות השריון שאנחנו לובשים כשאנחנו יוצאים בבוקר לעולם. היא הדמות שחשוב לה מה אומרים עלינו, איך אנחנו נתפסים בעיני אחרים, חשוב לה שנהיה אהובים ונזכה להערכה מהסביבה. היא שומרת על הערך העצמי שלנו בכל מחיר. כשאין סטרס גבוה היא ממוקדת בלהיות פרודוקטיבית, ממוקדת ועסוקה בהתקדמות.  כשהיא חשה, אפילו במעט, ירידה בערך העצמי שלנו היא נכנסת להתגוננות.

הדמות המגנה של שרון ניהלה את ההצגה כשהאיום בצורת המשבר הנוכחי התחיל להתגלגל. מה שהקשה עליה לחשוב בצורה הגיונית ורפלקטיבית וייצר חשיבה הגנתית מתוך פחד. לרגע קט, תחשבו מתי אתם חשתם מופעלים? איך הגבתם? האם פעלתם כמו שרון? התפרצתם בכעס, הייתם שיפוטיים, מאשימים, התחלתם להיות ב doing מוגזם, אולי ביקורת עצמית אינסופית. אולי פשוט דחקתם את הרגשות הצידה, כי הם לא רלוונטיים עכשיו ע"י הסחות דעת בלתי פוסקות, בינג' של נטפליקס למרות שיש מלא מה לעשות. כל אלה כך הסברתי לשרון הם אסטרטגיות של הדמות המגנה שלנו, להגן על הילד שמרגיש וחווה אי וודאות, חוסר ערך ופחד.

הדמות הבוגרת

 זו הדמות שמסוגלת. היא מגיעה ומופיעה כשאנחנו מתפקדים בשיא. זו המערכת שיכולה לזהות את הכעס או הפחד עולים בנו, ובמקום לפעול לפיהם לנהוג בחמלה ורכות. קשה לאדם שלא מיומן בדמות הזו, אך מתגמל מאוד במצבים בהם נדרשת שליטה עצמית. הדמות הבוגרת שלנו אחראית גם כשאנחנו יושבים בישיבת צוות עם העובדים שלנו, עם עמיתים בעבודה להיות במקום שמכיל את מה שקורה ללא שיפוט או ביקורת, אלא מתוך התפיסה של איך עושים אחרת בפעם הבאה. מתוך ההבנה שטעויות זה לא חטא או פשע, זה פשוט ניסיון שלא צלח או כמו שנאמר באנגלית mis take.
למרות כל אלה הגישה לדמות הזו אינה באה בקלות כשאנחנו תחת לחץ ועומס.

שיטת העבודה שלי עם שרון

הדרך שבה אני עובדת עם מנהלים ואיתה עבדתי עם שרון היא להתחיל לזהות את הדמויות השונות שעולות לה בכל סיטואציה.
"בת כמה את עכשיו? נהגתי לשאול אותה.
בני כמה אתם? השאלה עוצרת את רצף הפעולות האוטומטיות שמתרחשות בלחץ גבוה כשהסטרס עולה. זה מפתיע אנשים לראות שהם עונים, בן חמש, בת תשע.
ואז אני שואלת: והאם הילדה בת התשע יכולה לנהל את הסיטואציה?
ההבחנה והמודעות למערכות ההפעלה ולדמויות שמנהלות את ההצגה היא שלב ראשון של מודעות, שעשויה לשנות או להחליף בין הדמויות השונות.

אז בכל פעם שאתם חשים לחץ מוגבר ומתחילים להרגיש עייפים ושחוקים חסרי אנרגיה וחסרי אונים, תבדקו בבקשה: מי מנהל את ההצגה? האם זו המערכת שאתם זקוקים לה עכשיו. אם לא תחליפו. תשאלו מה הדמות הבוגרת שלי הייתה עושה במצב הזה.

ואז תפעלו

בהצלחה

דילוג לתוכן