עכשיו זה הזמן שלך! יש לך שאלה? אנא מלאו פרטיכם בטופס ונשוב אליכם בהקדם

כיום בתרבות האינסטנט, כל אחד רוצה להצליח במהירות מקסימלית.
תרבות של כאן עכשיו ומיד. אין זמן, צריך להספיק לעשות, לראות לחוות הכל.
תוכניות הריאליטי מספקות כוכבים בן לילה, הפרסומות מבטיחות לנו כדורי הרזיה,
שיגרמו לנו לירידה מהירה: 50 ק"ג ב 5   ימים,
האוכל שלנו שמבטיח שנהיה שבעים בשלוש דקות, תרבות הפאסט פוד.
לא חשוב הטעם או האיכות העיקר שתסיים כבר.
אפילו הטיפולים הפסיכולוגיים השתנו לטובת 3-8 טיפולים ממוקדי בעיה,
ומאמנים לא חסרז, 10 מפגשים וההצלחה אצלך בכיס.
אתה תשנה את ההתנהגות, תהיה ערני, מצליח מקסים ועשיר, רק תחשוב ותתעשר,
רק קח את הכדור הזה ותרזה, רק קח את הכדור הזה ותהיה מאושר,
רק תזכה בתוכנית ותגיע אל  היכל התהילה.
האמנם? מה קורה אחרי 15 דקות התהילה (יהודה סעדו, ישראל בראון, אריק מהישרדות- נשמע מוכר?!),
מה קורה להצלחה שלך, האם באמת הצלחת?
אין לנו סבלנות, אין שליטה עצמית, שימוש במילים כמו "בא לי" "מגיע לי"
לא היו בשימוש לפני דור וגם אנחנו בתור ילדים לא דיברנו ככה, אבל עבור ילדינו זו כבר שפת היומיום…

אז למה זה קורה? איך החלפנו את תוכניות העומק כמו עמוד האש (טוב, אולי הגזמתי)
בתוכניות כמו האח הגדול או הישרדות (שגם כאן כבר מתחיל השינוי,
לוקחים כוכבים ידועים יותר או פחות, שכבר הצליחו, המשתתפים לא עוד אנשים עלומי שם).

למה אתם שואלים? כי זה פשוט, קל ומפתה.

מי רוצה לרוץ 42 ק"מ, מרחק המרתון, כדי לזכות במדליה, לא עדיף מאה מטר זבנג וגמרנו?!

החיים שלנו הם מרתון בין אם אנחנו אוהבים זאת בין אם לא,
כדי שנוכל לחיות אותם, כדאי לנו לחלק אותם למקטעים של 100 מטר,
כי כך זה עובר יותר מהר, וזה לא משנה את המרחק הכללי.
וזהו הפרדוקס בעצם: כמה שנרוץ מהר יותר, ייקח לנו יותר זמן להגיע על היעד,
קסמים אתם יודעים, הם אחיזת עיניים!

היום אנחנו מבינים שמתכוני הקסם, לא עובדים,
שכוכב ריאליטי לא זוכה בדרך כלל ליותר מ 15 דקות של תהילה,
כדי להצליח למשך זמן ארוך יותר, כבר יש דרך לעבור. הפאסט פוד הוא מאוד לא בריא,
וארה"ב כמו גם ישראל, סובלת מאוד מבעיות השמנה קשות,
והדיאטה שעשינו בעזרת כדורים לא החזיקה מעמד.
טיפולים פסיכולוגיים ב 3 שעות או אימון קצר מועד,
כנראה עוזר כשלב מקדים של הנעה והחדרת המוטיבציה לתהליך,
אך לא יכול להחליף את התהליך עצמו, גם הריון לוקח 9 חודשים, ואח"כ זה לכל החיים.

הבנה פשוטה שהצלחה לוקחת זמן ואין זבנג וגמרנו,
שיש צורך בסבלנות, התמדה ונחישות,
תקל עלינו את התסכול של "נו, מתי הדבר יקרה? כמה זמן עוד צריך?".
"כמה זמן שייקח" זו התשובה.

הרגלים שהביאו אותנו עד לכאן, לא יביאו אותנו לשם.
לכן אם אתה או את רוצים לשנות את ההרגלים שהביאו אתכם לכאן,
לטובת אלה שיביאו אתכם לשם, פשוט תפסיקו לעשות אותם,
והחליפו אותם בהרגלים אחרים שמותאמים למי שאתם היום, ולאן שאתם רוצים להגיע.

לסיום,
אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים קצרים/פורשיה נלסון

פרק ראשון

אני הולך ברחוב
יש בור גדול במדרכה
אני נופל לתוכו
אני אבוד
אני חסר אונים
זו לא אשמתי
 לוקח לי המון זמן לצאת מהבור

פרק שני

אני הולך באותו רחוב
יש בור גדול במדרכה
אני מעמיד פנים שאינני רואה אותו
אני שוב נופל לבור
אינני יכול להאמין, שאני שוב באותו מקום
אך זו לא אשמתי
עדיין לוקח לי המון זמן לצאת מהבור

פרק שלישי

אני הולך באותו רחוב
יש בור גדול על המדרכה
אני רואה אותו
ועדיין נופל לתוכו
זהו כוחו של הרגל
עיני פקוחות
אני יודע היכן אני נמצא
זוהי אחריותי
אני יוצא מהבור מיד

פרק רביעי

אני הולך באותו רחוב
יש בור גדול במדרכה
אני עוקף אותו.

פרק חמישי

אני הולך ברחוב אחר.