עכשיו זה הזמן שלך! יש לך שאלה? אנא מלאו פרטיכם בטופס ונשוב אליכם בהקדם

ממוצע; רגיל; בינוני – מה המשותף להם?
הפחד הגדול ביותר שלך

נתחיל מהסוף הפעם, אני רוצה שתאמץ לליבך את הממוצע ואת ההישגים הממוצעים שלך. לא נפלתי על הראש, אני יודעת שכל הזמן מספרים לנו, איך להיות מצוינים, איך להצליח בגדול.

מלחיצים אותנו, חייבים  להיות בטופ.

המחשבה על מצוינות ושלמות ועיוות החשיבה שמצטרף אליו, "הכל או לא כלום" (דויד ברנס) מקשים עלינו להתנהל. מאלצים אותנו לחיות ברף ציפיות לא מציאותי ולא הגיוני, מה שיוצר מתח ולחץ שמביא אותנו לכדי שיתוק מעשייה או ירידה בביצועים.

אני רוצה להציע דרך אחרת: הדרך של להיות ממוצע, בלי הרצון העז להצטיינות ושלמות.

תתפלאו כמה טוב תרגישו ואיזה שיפור בהישגים שלכם זה עשוי להביא.

מוכנים לאתגר?

דמיינו לרגע שאתם מקבלים שתי קופסאות: האחת נוצצת, מבטיחה ומשדרת יוקרה ועליה כתוב "שלמות" והשנייה משעממת ופשוטה ועליה כתוב "ממוצע".

במה תבחרו?

אתם מנסים לפתוח את הקופסא של השלמות, ונתקלים במחסומים רבים וכאבים בידיים. בניגוד גמור לכך, הקופסא של הממוצע נפתחת בקלות ובפנים יש הפתעה נעימה.

מעולם לא חשבתם לפתוח את הקופסא של הממוצע, נכון?!

שלמות ומצוינות הן אשליות שמוכרים לנו תמיד אפשר יותר, ותמיד יש מקום לשיפור, למרות שמבטיחים לנו שכשנהיה מושלמים הכל יסתדר בחיים שלנו, נזכה לכל התהילה שיש לעולם להציע. שכחו לספר לנו שיש מחיר לשאיפה המתמדת למצוינות ושלמות.

המציאות היא ההוכחה לכך. תכנסו לחדר ותבדקו האם הוא נקי. במבט ראשון הוא יראה לכם נקי. במבט שני תסתכלו ותראו את האבק שהצטבר בפינות, את המקומות שיש כתם על הרצפה וכד'. כשמסתכלים טוב, רואים את הפגמים והמקום לשיפור מתמיד. בפועל גם בינוניות היא סוג של אשליה, כי החיים לא נמדדים בציונים. והמדידה משתנה לפי פרק הזמן הנמדד. ניתן למדוד לטווח קצר ולטווח ארוך. בדרך כלל, ככל שנאריך את פרק הזמן שאנחנו מודדים את ההישגים שלנו, נראה שיש גם וגם: גם הישגים מרשימים וגם כישלונות מפוארים. עם זאת הבינוניות יותר קלה לעיכול, ולטווח ארוך תביא תוצאות טובות יותר ברוב המקרים.

להיות ממוצע אינו אומר, לוותר ולא לעשות כלום. להיפך, לעשות רק כמה שניתן ולא מעבר לזה. לא חייבים כל הזמן למתוח את הגומייה. בואו נבדוק מה היתרונות והחסרונות של תפיסה של שלמות ומצוינות.

יתרונות:

1.     מביא להישגים גבוהים, שבלי השאיפה המתמדת למצוינות לא היו מתרחשים.

2.     אני לא מצאתי עוד יתרון, אולי לך יש?

חסרונות:

1.     לחץ ומתח לעמוד בציפיות של מצוינות

2.     פחד מסיכונים, שיכולים להוריד את התוצאות

3.     ביקורתיות עצמית גבוהה

4.     תמיד יש מקום לשיפור, לכן אין סיפוק והנאה מהדרך

5.     שיפוטיות לאחרים שאינם עושים בהתאם לציפיות שלך, מה שמשאיר אותך בודד

6.     פחד גדול מטעות שיכולה להוביל לכישלון, אין עשייה או אתגרים חדשים

לפי יתרונות וחסרונות, ברור שהרשימה נוטה לכיון החסרונות, ומכאן שיש צורך לבדוק גם את רף הציפיות שלנו. גם אני האמנתי שנים רבות שבלי השאיפה המתמדת למצוינות ושלמות ההישגים בפועל יהיו נמוכים, במציאות התמונה שונה לחלוטין. ההנחה ששלמות מביאה לתוצאות טובות נבדקה על ידכם? אולי הגיע הזמן לבדוק באמת אם זה מה שמניע את ההצלחות שלכם או אולי דווקא למרות המצוינות אתם זוכים להישגים נאים.

נכון צריך אומץ כדי לאמץ, גישה חדשה שאינה עולה בקנה אחד עם מה שמספרים לכם.

תנסו את זה חודש, תחליטו שאתם מורידים את סף הציפיות שלכם במקום שאיפה ל100 תשאפו ל-80 אולי 40 מה כבר יכול להיות?

המצחיק, שכשאני מבקשת מלקוחות להגיד לי מה 40% של המשימה, הם מתקשים ממש, הם כל כך רגילים להכל או לא כלום, 100 או 0 שאינם רואים את הסקלה שיש גם 40 במשימה. שכשאני מציעה את הגישה החדשה, הם פשוט לא יודעים. זהו הרגל חדש של חשיבה לוקח זמן לתרגל אותה.

אחרי אתגר של חודש, בגישה החדשה, בבקשה תבדקו האם באמת ירדו ההישגים וההספקים שלכם?

מוזמנים לכתוב לי ולספר איך עבד לכם האתגר idit@iditfalik.com

דבר מעניין יקרה די בוודאות, ההנאה שלכם תגדל. מכירים את זה שכשאנחנו לומדים למבחן או מתרגלים משהו בבית זה מצליח לנו, ואז מול מי שאנחנו רוצים להרשים זה לא עובד? למה? המתח שנכנס לתמונה, גורם לנו להעלות את הציפיות להרשים את זה שמולנו ואז, הכל משתבש. תהנו ממה שאתם עושים בלי קשר לאיכות הביצוע ותהיה לכם הרבה יותר מוטיבציה לעשות, מה שיגרום לכם לעשות יותר וכך גם להשיג יותר. משימות שאתם מתקשים בהם או שאתם יודעים שאתם אמורים להצליח בהם גורמות לכם חרדה ואיתה ירידה משמעותית בביצוע. אז הכינו טבלה שבה תרשמו בסיכום יום מה ביצעתם וכמה נהנתם מהביצוע שלה.

מה המסקנה שלכם ?

האם יש קשר בין יכולת הביצוע להנאה, האם הם בקשר הפוך ככל שהביצוע ירד ההנאה עלתה?! למשל, אצלי הנושא הטכני לא מפותח, כשאני צריכה להחליף מנורה, הביצוע שלי ממש נמוך, וכשאני מצליחה אני עפה על עצמי.

שתי טכניקות אחרונות, כדי לעזור לכם להיות רגילים ונהנים, וע"י כך להגיע להישגים גבוהים:

קצוב של זמן משימה.
לאנשים עם נטייה למושלמות והצטיינות יש רצון עז לתקן את עבודתם ולשפר תמידית, מה שמשאיר לעתים קרובות את המשימות לא עשויות או עשויות למחצה בעיניהם. לכל משימה קצבו זמן מוגדר מראש, שלא משנה מה התוצאה, אתם תסיימו אותה. גם אם היא כרגע בעיניכם רק 50% ולא 100%. אם אין ברירה ואתם לא סומכים על עצמכם תנו לעוד אדם להחליט לגבי שחרור המשימה. מה שהוא אומר קובע, כן?!

למדו מטעויות
הפחד מביקורות לעתים משאיר אותנו חוששים לטעות, חוקרים רבים מתייחסים לנושא של הימנעות מלטעות, מה שמוביל בסופו של דבר לאי התקדמות וירידה בביצועים המעולים שהיו לנו. טעות היא חלק מהעשייה, לא ניתן ללמוד משהו מבלי לטעות בו, בטח ובטח אם זו הפעם הראשונה שאנחנו מבצעים אותו. תסתכלו איך אתם אוכלים יפה היום עם סכין ומזלג. לא תמיד זה היה ככה. תשאלו את ההורים שלכם. בהתחלה עשיתם הרבה טעויות ונפל הרבה על הריצפה. אני זוכרת את עצמי כאמא צעירה שואלת בלב, יותר על הרצפה יש ממה שבפה שלהם. אולי בכל זאת אני אאכיל אותם. כמובן לא עשיתי זאת ולכן גם הם היום אוכלים יפה. הדרך והלמידה מטעות, תרגול הטכניקה מביאה לשלמות ומצוינות בעשייה. מוכנים לקחת את הסיכון?!

חשבו לרגע, מה הכי גרוע שיכול להיות אם טעיתם?

יצאתם פיתה? ואז מה יקרה, כנראה שאחרי כמה דקות בשיחה אנשים ישכחו את זה ואתם תזכרו זאת לעד. חבל ומיותר. יפטרו אתכם? אם מישהו מפטר אתכם בגלל טעות אחת, אז יש כנראה סיבות נוספות לפיטורים. לא יאהבו אתכם יותר? באמת בגלל שטעיתם לא יאהבו אתכם, תבדקו שוב את הטענה הזאת בבקשה במציאות, תיגשו לאדם שאת אהבתו תרצו ותחכו לתשובה. תמותו? טוב לא מתים מטעויות. וכמובן אתם מוזמנים להוסיף את הגרוע ביותר לדעתכם, ולבחון אותו.

עכשיו ברצינות, אף אחד מהתסריטי  האימה האלה לא משנה בטווח הארוך.

בדר"כ אם למדתם מהטעות והיא לא חוזרת על עצמה, בהחלט יעריכו אתכם ואתם תלמדו לדייק את העשייה שלכם. שווה בהחלט.

טעות זו הזדמנות ללמידה, ולכן הרבה טעויות למידה יותר איכותית. כל מצטיין מקצוען, ספורטאים אנשי עסקים ומנהלים, מחפשים את הטעויות של עצמם כדי להשתפר כל הזמן. חישבו על זה, ואז תפנימו ותחגגו את הטעויות שעשיתם, ותגלו להפתעתכם שהשד אינו נורא בכלל. גם הסבלנות שלכם כלפי טעויות של אחרים תתמתן, והביקורת תפחת, מה שבוודאות יקל על הסובבים אתכם.

מילה לסיכום, הרצון העז שלנו להצליח, התרבות שדוחפת אותנו ומספרת לנו כמה זה טוב וכולם יכולים להצליח וכמה רווח יש בשלמות ומצוינות. "שוכחת" לספר את המחיר, מחיר המתח והלחץ, מחיר ההקרבה שיש כדי להשיג הישגים מעולים. הדרך של הממוצע/הטוב/הרגיל, לעתים קרובות מביאה לנו בני האדם השיגים טובים ממה שהיינו עושים אילמלא הגישה הנ"ל. מציעה לכם לנסות, דבר אחד בטוח בוודאות, ההנאה שלכם תגדל.

בהצלחה

עידית

דילוג לתוכן