עכשיו זה הזמן שלך! יש לך שאלה? אנא מלאו פרטיכם בטופס ונשוב אליכם בהקדם

למה? ככה. 

ככה זו תשובה מצויינת, והיא זו שתעזור לנו להשיג את מבוקשנו

כשאני שואלת לקוח, "תגיד איך אתה מרגיש?" והוא עונה לי "בגדול בסדר" אז מיד אני אשאל: "ובקטן?"

ה"בסדר" הזה מביא איתו בעיה גדולה.

אם אין בעיה והכל בסדר, אז אין בנו את המוטיבציה המינימלית הדרושה לשינוי.

השינוי והיציאה מהתקיעות מגיעה ע"י ההבנה שמשהו לא עובד, שמשהו לא בסדר.

הבעיה עם סיבות "ללמה זה לא קורה?" היא שהן תירוצים בעטיפה יפה.

מכירים את האנשים שמאחרים לישיבות תמיד. וכששואלים אותם למה? הם עונים כי היתה תנועה מאוד כבדה בדרך.

אך בראש שלכם אתם חושבים לעצמכם "היי, אני נסעתי באותה דרך והגעתי בזמן. למה הוא לא?! "
כשמנתחים את הדברים לעומקם מגלים ברוב המקרים, שכנראה הוא פשוט ענה לעוד כמה מיילים קטנים,
או תפס שיחה במעלית עם קולגה,. כי בפועל הישיבה היא לא בראש סדר העדיפויות של האדם, וכד'.

העובדה כי אותו אדם לא באמת מעריך החשיבות של הישיבה ואת תרומתה, גרמה לו לספר לעצמו הרבה סיפורים.

נושא האיחורים הוא בעיה לאנשים מסויימים, וכדי לדעת אם היא בעיה פתולוגית או בעיה של סדר עדיפויות וחשיבות, אני שואלת האם הם מאחרים לרכבת/טיסה.

אם  התשובה היא "לא מאחרים", אז כנראה הבעיה בחשיבות שהם רואים בעשייה עצמה.
וזו כבר בעיה אחרת לחלוטין. ברגע שמבינים את זה, קל יותר לתעדף את הדברים אחרת.

ההסבר ללמה זה קורה

החברה שלנו אוהבת סיבות והסברים, האשליה שיש סיבה לכל דבר אולי מנחמת אותנו.

למרבה הצער העולם לא עובד ככה.

יש בדיחה מפורסמת על אדם שעומד באמצע הרחוב ומוחא כף כל כמה שניות. אחרי זמן מה ניגשת אליו אישה ושואלת אותו :
תגיד למה אתה מוחא כף כל כמה שניות?"
והוא עונה: "כדי לגרש את האריות."
היא אומרת לו: "אבל אין אריות חוץ מגני חיות שגם הם רחוקים מכאן?"
"תראי כמה אפקטיבית מחיאת הכף שלי".
זה כשל סיבתי, באופן מוטעה האדם שמוחא כף חושב שזו הסיבה שהאריות לא מגיעים לשטח.

לעתים קרובות אנחנו טועים לחשוב שהדברים הם סיבה ותוצאה, למרות שבפועל היו שני מקרים שקרו באותו הזמן ובטעות אנחנו מאמינים שזה מרמז על קשר סיבתי ביניהם.

סיבות זו שטות גמורה.
סיבות קשורות לעובדה שאנשים להסביר לעצמם בצורה רציונלית את התנהגותם,
שלעתים אינה רציונלית.

וכאן מתקיים פרדוקס: אנחנו צריכים סיבות כדי להראות רציונליים, וכאשר אנחנו משתמשים בסיבות אנחנו בעצם לא לוקחים אחריות מלאה על ההתנהגות שלנו.

כשאנחנו מעשנים, שזה מעשה לא רציונלי (להרעיל את עצמנו בכוונה), ומסבירים שאנחנו מעשנים כי, אנחנו נהנים מזה, כי זה מפחית את הלחץ העצום שאנחנו נתונים בו או אפילו כי ההורים שלנו עישנו.

כשאנחנו מפסיקים להסביר לעצמנו את הסיבה להתנהגות שלנו, אנחנו מעלים את הסיכוי שלנו לעשות שינוי ולפתור את הבעיה האמיתית.

הרבה מהסיבות שלנו הם תירוצים שמסתירים את העובדה שאנחנו לא מוכנים לתת לדבר את החשיבות בסדר היום שלנו.

למשל, אם איחורים לישיבות יעלו לאנשים במשרה שלהם, לא נראה לי שהם ייקחו צ'אנס.

לכן כשלקוח מסביר לי למה הוא לא עשה משהו או עמד במשימה שניתנה, ויתחיל את המשפט ב"לא הצלחתי לעשות…כי…" אני אגיד לו וואלה זו סיבה ממש טובה. בנימה סרקסטית.

ואז שנינו נצחק על הכלב שאכל את שיעורי הבית.

ככה בצורה כזו, מבינים שאין סיבות או תירוצים יש עשייה או אי עשייה בלי קשר ל"למה" .

התשובה היחידה שיכולה להיות היא: "ככה".

כאנשים רציונליים הספקת ההסבר בעצם נותנת לנו לגיטימציה להמשיך לא לעשות את מה שרצינו/תכננו/ביקשו מאיתנו.

ניקח דוגמה נוספת, אתם הולכים ברחוב יום בהיר אחד ומישהו ניגש אליכם ומעיף לכם סטירה. אתם לא מכירים אותו, לא ראיתם אותו מימי חייכם, אתם כמובן בשוק גדול. אתם שואלים אותו "תגיד למה העפת לי סטירה?"

הוא עונה: "ככה".
אין לי ספק שתחשבו שהוא משוגע.
הוא עונה: "כי אתה דומה מאוד לזה שתקף אותי בילדותי"
איך זה נשמע? אני לא מעודדת אלימות חס וחלילה.
ההסבר נותן קונטקסט ולגיטימציה למעשה למרות שבפועל אין שום הסבר ללמה מישהו תוקף מישהו אחר, אז מה אם הוא דומה למישהו.

לא עשינו כי לא עשינו. בלי שום הסבר שיפחית את האחריות שלנו לאי העשייה. להישאר ללא סיבות והסברים להתנהגות שלנו, עשוי ליצור תחושה מוזרה. ויתרה מכך, אנחנו עלולים להיתפס כאנשים לא רציונליים. ממליצה לכם לנסות, להיות עם הריק שנוצר ולראות מה קורה.
ניתן להשתמש בסיבות ותירוצים לעולם החיצון שיחשבו ויתנהגו עלינו כרציונליים.
ומול ה"אני" העצמי להבין שזה בולשיט.

עכשיו בואו נתרגל

כתבו לעצמכם את כל הסיבות ללמה אתם לא עושים את מה שאתם רוצים:

מבלים יותר שעות עם המשפחה

עובדים יותר

משקיעים בזוגיות

וכד'

ואחרי שתכתבו את כל הדברים שאתם לא עושים, תסבירו לעצמכם למה ואז תוסיפו, זו סיבה טובה מאוד. חייכו והמשיכו הלאה.

שימו לב: הגישה הזו מצוינת עבורכם, אל תנסו להגיד לאחרים שהם מתרצים תירוצים כשהם מסבירים. זה יעלה לכם בחברות שלהם.
דבר נוסף חשוב לשים לב. לעתים מבקשים ממך משהו ואתה לא מתכוון לעשות, למה? ככה
(כבר אמרנו שזה לא חשוב), תסרב ללא הסבר.

"לא אוכל לעשות זאת תודה שחשבת עלי."

 אם תתן סיבה ל"למה" לא תוכל לעשות את הבקשה,

מיד יגיע ההסבר שמסביר לך למה כן תוכל ואיך הם פותרים לך את הבעיה כדי שתעשה את מה שהם ביקשו.
מעשים חזקים יותר מסיבות, אל תנדב סיבות, אלא אם זה מחויב המציאות.

בהצלחה

דילוג לתוכן