עכשיו זה הזמן שלך! יש לך שאלה? אנא מלאו פרטיכם בטופס ונשוב אליכם בהקדם

"ילדות טובות מגיעות לגן עדן, אבל הילדות הרעות מגיעות לכל מקום…" (ג'ים סטיינמן)

במסגרת העבודה שלי אני שואלת לעתים קרובות את לקוחותיי, מה הם באמת היו רוצים לעשות?

לכאורה, שאלה פשוטה, אך האמת היא שאנשים רבים מתקשים לענות עליה. 
חלקם, שולפים תשובה אוטומטית מהירה – אך זו מספקת להם רק מפגש שטחי עם רצונותיהם העמוקים. 
בדרך כלל, יהיו אלו תשובות יותר מהסוג של מה כדאי לעשות, או מה חשוב לעשות, 
או אפילו מה אחרים חושבים שחשוב שאעשה, אך לא זו השאלה…

תשובות אותנטיות שמדברות על רצון עמוק ואמיתי, כזה שמגיע מ"הבטן" ומבטא בשלות והיכרות עצמית, 
לא יוצאות בשליפה. לעיתים קרובות, התשובה האמיתית ביותר היא – " אני לא יודע".

המשפט של ג'ים סטיינמן, שציטטתי למעלה, רומז שקשה לנו להגדיר מה אנחנו רוצים, 
כי בכך אנחנו מאבדים את הזכות להיות "ילדים טובים". דוגמה לכך פגשתי בליווי של לקוחה בשם רות.
את רות פגשתי לפני מספר שבועות, היא הייתה בצומת דרכים בנושא האישי והמקצועי, 
והשאלות שביקשה עליהן מענה היו האם להמשיך מערכת יחסים לא מספקת וכן האם להישאר במקום עבודה בינוני, 
או לחילופין – להעז לצאת ולבדוק מה היא רוצה לעשות. 
למעשה, השאלה של רות הייתה: "איך אני מקבלת החלטה נכונה שלא אתחרט עליה?"
 
"אני קמה כל בוקר, כבר מספר חודשים, בתחושה של מועקה", סיפרה רות, 
" אני לא אוהבת את העבודה והאנשים. אני מוצאת את עצמי מסתכלת על השעון במהלך כל היום מתי הולכים הביתה, 
וכשאני כבר מגיעה הביתה אין לי כוח יותר לכלום".

שאלתי אותה: "רות, מה היית רוצה לעשות, באמת?"

רות שתקה שתיקה ארוכה. לאחר מספר דקות היא הגיבה בביקורת ובכעס עצמי, 
ואמרה:  "איך יכול להיות שבחורה רצינית כמוני לא יודעת את התשובה."
"את יודעת עידית", אמרה כשנרגעה, "לעזוב מקום עבודה מסודר עם תנאים ופנסיה, 
זה להשתגע בעיני כל מי שאני מכירה – משפחה קרובה וחברים. כולם יחשבו שאיבדתי את זה לגמרי. 
אבל אני אומרת לך שמבחינתי להישאר זה להשתגע באמת."

רות אינה היחידה שנתקלת בקושי לאתר את רצונותיה האמיתיים. 
רובנו מתקשים לגעת ברצונות האותנטיים שלנו, מהחשש להפוך להיות מאכזבים, מקלקלים, חצופים, 
ובקיצור שמא נפסיק להיות הילדים המרצים שאנחנו. או כמו שרמז ג'ים סטיינמן, 
האם להיות "טוב" פירושו בהכרח לוותר על הדברים שאנו רוצים בהם, או שיש אופציה אחרת.

ואתם, אם לא הייתם מפחדים להיות ילדים "רעים" לרגע, מה הייתם רוצים להיות?

דילוג לתוכן