עכשיו זה הזמן שלך! יש לך שאלה? אנא מלאו פרטיכם בטופס ונשוב אליכם בהקדם

מה עשית דבר ראשון שקמת בבוקר? צחצחת שיניים או ביקרת  בשירותים ? 
קורה לך לפעמים שאתה מתחיל לנסוע ומגיע למקום מסוים מבלי לזכור איך הגעת לשם? 
או אולי יצא לך להיות נוכח בארוחת חג, שבה לא הגישו את המאכלים ה"מקובלים" של החג? איך הרגשת?
כל אלה ועוד רבים אחרים הם חלק מההרגלים שלנו בחיי היומיום. 
מסתבר ש 40% מההחלטות שלנו במהלך היום הם בעצם לא החלטות, אלא הרגלים אוטומטיים. 
בכל אחד מאיתנו יש  טייס אוטומטי והוא  נכנס לפעולה בכל פעם שאנחנו עושים דברים מוכרים, 
לדוגמה, כשאדם קם בבוקר יש לו רוטינה קבועה, אין צורך לחשוב על מה הוא  עושה קודם. 
אנחנו זקוקים לטייס האוטומטי הנ"ל כדי שהמוח שלנו (צרכן האנרגיה מספר אחת בגוף), 
לא יצרוך כל כך הרבה אנרגיה. כל פעילות חשיבתית צורכת לא מעט אנרגיה, 
ולכן למוח יש אינטרס להכניס את ההרגל לפעולה כמה שיותר מהר.

המחקר על הרגלים התפתח מאוד בשנים האחרונות, בעקבות התפתחויות טכנולוגיות, 
שאפשרו ניטור של פעילות מוחית. שם הבינו את כוחו של ההרגל. 
איך הרגל נוצר אתם תוהים? להרגל יש דפוס קבוע שנקרא לולאת ההרגל. 
כשיש סימן – שגרה/רוטינה – פרס. 

 

הסימן: מקפיץ את הטייס האוטומטי, והפרס משמר את ההתנהגות. 

המוח לא מבדיל בין הרגל טוב להרגל רע, כל עוד יש סימן, שגרה ופרס יש הרגל. 
זו הסיבה שכל כך קשה להפטר מהרגלים רעים כמו עישון, אכילת יתר, כעס, צעקנות ועוד.

נסביר איך משתמשים בזה היום מפרסמים, על מנת לגרום לנו לצרוך יותר גם כשלא צריך ממש.
אחת הדוגמאות המאלפות ביותר לדעתי הייתה איך גרמו לאמריקאים ואח"כ לכל העולם לצחצח שיניים עם משחה. 
הרי אנחנו כבר יודעים, שלמשחה אין ערך מוסף משמעותי בצחצוח, פרט לטעם טוב ועוד משהו שנדבר עליו בהמשך.

פפסודנט הייתה חברה שייצרה משחות שיניים, היא לא הצליחה למכור אותן לאמריקאים שסבלו מהיגיינת  פה ירודה מאוד. 
מה עשו? לקחו משרד פרסום שזו ומומחה בשם  הופקינס הוא גרם לאמריקאים לאכול קוואקר כל בוקר, 
כי מי שאוכל כל בוקר יש לו כוח כל היום, אבל רק מי שאוכל כל בוקר. 
מזכיר איזה פרסומת מכאן?!
הופקינס, חיפש סימן מובהק שקל להבין אותו, הוא גילה שיש חלבון שנוצר על השיניים, 
ויוצר שכבה כמו זו של הבוקר או אם לא אוכלים ושותים הרבה זמן, 
כשמעבירים את הלשון על השיניים וחשים את השכבת ציפוי הזו זה, הסימן. 

השגרה: היא צחצוח עם פפסודנט .

פרס: חיוך מקסים ולבן. 

אך זה לא מספיק, מה שקורה בפועל הוא שהמוח שלנו קולט את הסימן ואחרי מספר פעמים שהוא מבין את ההרגל לעומקו, 
הוא מעניק תחושה של הנאה מהפרס גם אם בפועל הפרס טרם התקבל. 

אם בסוף, לא קיבלנו פרס אז יש השתוקקות (craving) לפרס, כי המוח מרגיש מרומה, 
הוא נתן משהו ולא קיבל ומתחיל ליצור השתוקקות גדולה לפרס, זו ההתמכרות. 

הופקינס בזמנו לא ידע משהו על משחת השיניים פפסודנט, שהתגלה אח"כ, 
כשהמחקר המשיך להתפתח ומצאו את המעגל השני של ההשתוקקות.
 אחד החומרים שהיו בתוכה גרם לעקצוץ בפה, זו תחושת הרעננות שאנחנו מרגישים היום, 
בכל פעם שאנחנו מצחצחים שיניים או לועסים מסטיק ש"מנקה" את השיניים. 
העקצוץ גרם לתחושה של ניקיון בפה. כדי שהאדם ירגיש ששיניו נקיות הוא רצה לחוש את העקצוץ. 
אין עקצוץ אין פרס, אין פרס יש השתוקקות, ועד שלא נקבל עקצוץ לא נרגע. 
לכן גם אם אכלנו והעלמנו את השכבה מהשיניים בבוקר עדיין נרצה עקצוץ, ונלך לצחצח את השיניים.

זו הסיבה שכל כך קשה להתעלם מקופסת עוגיות, כי גם אם לא נגענו בה, 
עדיין המוח משתוקק לתחושה של המתוק. רוב האנשים מעדיפים פשוט לא לראות את העוגיות 
כך יהיה להם יותר קל לא לאכול. צודקים.

לא ניתן להחליף הרגלים רעים בטובים, אפשר ליצור הרגל טוב. 
ועדיין יש אנשים שמצליחים לשנות הרגלים התנהגותיים כאלה ואחרים. 
איך הם עושים את זה, אתם שואלים?

הם משמרים את הסימן ואת הפרס ומחליפים את השגרה. 
למשל אם אני רגיל לאכול בערב כדי לשמור על ערנות, 
אז במקום להחליף את הסימן עייפות ושעות ערב, והפרס להתעורר ולהחזיק מעמד. 
משנים את ההרגל: אכילה, בפעילות ספורטיבית שמעירה את האדם וממריצה אותו. 

אז איזה הרגלים אתם הייתם רוצים לשנות?
מה הסימן שמפעיל את האוטומט שלכם?
מה השגרה? כנראה שאת זה קל באופן יחסי לזהות.
ומה הפרס שלו אתם מחכים?

 

דילוג לתוכן