עכשיו זה הזמן שלך! יש לך שאלה? אנא מלאו פרטיכם בטופס ונשוב אליכם בהקדם

שינוי הוא סימן לחיים אז למה זה מפחיד כל כך? שאלה גלית באחת מהפגישות שלנו. 
בשיחת ההכנה לפגישה שאלתי את גלית למה דווקא עכשיו היא רוצה להחליף את העבודה שלה, 
אחרי 15 שנים במערכת גדולה ויציבה. 
תשובתה היתה שעד עכשיו היא לא הרגישה צורך, היו לה ילדים קטנים והנוחות בעבודה היתה חשובה מאוד עבורה. 
עכשיו, הילדים גדלו והדרישות הכספיות גדלו איתם. היא ובעלה החליטו שיש צורך לבחון את החלופות, 
שאחת מהן היתה שגלית תחפש עבודה יותר מכניסה. 
כמו שניתן היה להבין גלית כבר החלה את תהליך השינוי שלה, היא פשוט עוד לא ידעה על זה…  
עוד היא סיפרה, שבעצם היא רוצה את השינוי כבר חצי שנה, 
שהיא שולחת קורות חיים, אך לא מקבלת תשובות, או תשובות לעבודות שאינן רלוונטיות עבורה, 
ושהיא מרגישה מאוכזבת ומתוסכלת.

הסברתי לגלית, שדבר ראשון – אין מה להיבהל – ששינוי יזום מתחיל בתחושת אי נוחות, 
שמובילה למודעות לנושא שאותו רוצים לשנות. 
למשל בעבודה, פתאום מתחילים לשים לב שמשעמם, שאין מיצוי של כל היכולות, 
שמישהו או משהו מפריע לנו ושהתחושות הכלליות שלנו אינן טובות. 
אחרת, למה לשנות? 
עוד בשיחה ביקשתי ממנה לקחת פסק זמן מלשלוח קורות חיים והבטחתי שאסביר מדוע.

בפגישתנו, השאלה הראשונה ששאלתי אותה היא: למה דווקא עכשיו? זיהוי המוטיבציה, 
מה מניע אותנו לעבר השינוי, הוא קריטי בעבודה. 
שינוי מחייב מוטיבציה ואת ההבנה שלה. המניע לשינוי משתנה מאדם לאדם ומתקופה לתקופה. 
זה יכול להיות גורם פנימי, אי שביעות רצון, או גורם חיצוני, כמו מישהו או משהו שכופה עלינו את השינוי. 
המוטיבציה של גלית הייתה כפולה, אחת חיצונית, האוברדרפט סימן שמשהו אינו מותאם יותר לצרכי המשפחה,  
והשני, אולי היותר משמעותית עבור גלית, היא הסיבה שהילדים גדלו והיא חיפשה תעסוקה יותר מעניינת ומספקת. 
מוטיבציה זו היתה סמויה, גלית לא ידעה שזו הסיבה האמיתית לרצון בשינוי, 
אך תוך כדי התהליך היא הבינה שהשעמום ותחושת אי המיצוי העצמי, היא זו שמניעה אותה לזוז. 
כלומר, שתי סיבות אמיתיות וחשובות, שנובעות משינוי צרכים, פנימיים וחיצוניים.

אחרי שביררתי שיש לה את הרצון האמיתי לשינוי שאלתי אותה:  
"מה היית רוצה לעשות למחייתך, בעולם בלי מגבלות?" 
דקות ארוכות השתררה דממה, ואחריה גלית שאלה: "מה זה בלי מגבלות? 
אין דבר כזה בלי מגבלות, יש משכנתא, ילדים, מחויבויות ועוד דברים שכובלים ומגבילים את מה שאני רוצה לעשות. 
בלה לה לנד אני רוצה להיות רופאת משפחה".
– "מה יש ברפואת משפחה שמעניין אותך?"
– "קודם כל העזרה לזולת, לתת למישהו תחושה שהוא חשוב ומישהו שמקשיב לו, 
   וכמובן להקל מהכאב של החולים". 
התעקשתי:  "למה דווקא משפחה?"
– "כי הפרט הוא חלק ממכלול של מערכת שנקראת משפחה, 
וכשיש מישהו חולה בבית כל המשפחה נמצאת שם".  
מעניין, חלק מהשינוי הוא לדעת לאן רוצים להגיע, מה השאיפה. 
וכשיש מטרה אפשר להתחיל לבנות אחורה את התוכנית היישומית. 
בדיוק כמו בתהליך של שינוי יש שלב של למידת הכלים ומיומנויות חדשות שיעזרו לצלוח את השינוי.

הזכרתי לגלית, את קטע הסיפור של עליסה בארץ הפלאות:
– " התואיל להגיד לי בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה עליסה.
– "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
– "לא אכפת לי כל כך לאן",  אמרה עליסה.
– "אם כך לא משנה באיזו דרך תלכי",  אמר החתול.
כלומר, המטרה חשובה בדיוק כמו הרצון, אם כל דבר טוב כמו כל דבר אחר – לא נתקדם. 
בדיקת איזה שינוי רוצים מחייבת את ההבנה – איפה אנחנו רוצים להיות, 
תכנון מעמיק של השינוי ובניית תוכנית מסודרת שלוקחת בחשבון את הגורמים השונים והשפעת השינוי בכל תחומי החיים.

גלית, נשלחה לעשות שיעורי בית ולחפש איזה מקצועות יש שיכולים לתת מענה על לפחות 75% 
מהפרמטרים שהיא רוצה בלהיות רופאת משפחה. 
בפגישה הבאה היא חזרה עם כמה אפשרויות, מטפלת משלימה, מאמנת אישית ותומכת לידה. 
עכשיו היתה גלית צריכה לבחור מה יענה על הצרכים והרצונות שלה תוך השתלבות עם צורכי המשפחה שלה. 
היא אמרה נכון,  גם היא חיה במערכת וכדאי שתבדוק את המגבלות.

אחרי כמה פגישות נכנסה גלית, כועסת ומיואשת, שאלתי על מה. 
"תראי", אמרה, "אנחנו נפגשות כבר זמן מה וכלום לא קורה. 
לא שיפרתי את מצבי הכלכלי אף לא בשקל אחד, 
וההוצאות ממשיכות, גם התחלתי לימודים מה שמוסיף להוצאות שלי. 
אולי לא הייתי צריכה להתחיל את השינוי הזה. 
מה היה לי רע, בסה"כ יש לי עבודה טובה, נכון משכורת לא משהו אבל מי מבטיח לי משכורת יותר טובה בחוץ?"
–  "אף אחד", עניתי.
– "את רואה, אז בשביל מה?"
– "בשביל מה התחלת את השינוי?" ביקשתי ממנה להיזכר.
– " כי התחיל לשעמם לי בעבודה וגם המשכורת לא משהו וההתקדמות הסתיימה והילדים גדלו, 
ואני מאוד רוצה למצוא משהו מעניין עם משכורת גבוהה יותר", חייכה גלית. 
"את יודעת גם הלימודים עושים לי טוב, אני נהנית ונפגשת עם אנשים מעניינים מאוד, וכיף לי כמו שלא היה לי הרבה זמן. 
פתאום יש לי זמן שמוקדש רק לי. אבל מתסכל אותי שזה לא משתנה מהר ושההכנסה עדיין לא גדלה".
 
שאלתי אם קרה משהו שהחזיר לה את הפחד וחוסר הביטחון בשינוי, 
היא הסבירה שהיתה לה שיחה עם מנהל הבנק לגבי החשבון, 
לא משנה שהיא הסבירה לו שהיא עובדת על זה, הוא בשלו. 
איך הסתיימה השיחה ביניכם שאלתי? 
הוא אמר לי לקצץ והסכמתי לעבוד על תוכנית הבראה לבית ושאהיה איתו בקשר.

בדרך הקשה גלית למדה על חשיבותה המכרעת של סבלנות. שינוי לא קורה ביום אחד. 
יש תהליך שלוקח אותנו קדימה ואחורה ובודק שוב האם השינוי הכרחי או לא, ושוב צעד קדימה, 
ממש כמו בריקוד שבו מתנהלים במרחב אינסופי של אפשרויות ותזוזות. 
את ההתקדמות ניתן לראות אחרי זמן מה שעבר, 
אך קשה מאוד לראות תוך כדי עשייה.

כלומר, שכדי שאדם יאפשר לעצמו את כל התהליך הארוך ולעתים המורכב הזה של לעשות שינוי,  
יש צורך באמונה שהתהליך יביא את התוצאה הרצויה.

אחרי כמה חודשים גלית סיימה את הלימודים ופתחה בנוסף לעבודתה, עסק קטן לתמיכה ללידה. 
בתחילת הדרך היא מוצאת הנאה וסיפוק בעסק שלה ההולך ונבנה, ומהכנסה קבועה ומסודרת במסגרת העבודה שלה. 
את השינוי המשמעותי בחייה ראתה רק אחרי זמן. היא הבחינה שגם הבית והמשפחה שלה משתנים איתה. 
הילדים התחילו לעזור בבית (אין מי שיעשה במקומם), בעלה נותן יותר יד בניהול המשפחה ואף לוקח על עצמו משימות שקודם לכן נחשבו כשלה. 
כלומר, השינוי גרם לתזוזה ולשיפור בהרבה תחומי חיים, לא רק בזה של העבודה, כשגלית העזה לזוז ולרצות שינוי. 
נכון, לעיתים שינויים זזים גם למקומות אחרים, תכנון של השינוי, הסתכלות על הפחד ממנו, על מה הוא יכול לעשות עבורנו במחיר וברווח, הם דרך אחת לנהל שינוי. 
יש עוד דרכים. שינוי יקרה בין אם נתנגד לא ובין אם לאו, ההבדל היחיד הוא שאם נתנגד לו נשקיע המון אנרגיה על לחימה ומאבק להחזיר דברים אחורה, 
ואם נלך יחד איתו נוכל לתכנן ולהתכונן לו, ואז נוכל לחוש תחושה של שליטה בתוך תהליך שיש בו גם כך הרבה  אי וודאות.
שינוי זה עניין של צעדים קטנים קטנים, לעיתים אפילו לא מורגשים. השינויים הקטנים מביאים שינוי גדול, 
ובצורה מדורגת ומחושבת אנחנו מגיעים למקומות שאנחנו רוצים. זה אפשרי.

להצליח במציאות משתנה, יכולה להיות גם הדרך שלך.